הפעולות הנדרשות לשם קבלת החזר שכ"ט ששולם לעו"ד - פסקדין

כבר התייחסתי בעבר, במספר הזדמנויות, לקושי אמיתי שנתקלים בהם גם עורכי דין ישרי דרך ביחסיהם עם לקוחותיהם, בשוק משפטי רווי וקשה דהיום וכך ציינתי:

"מקצוע עריכת הדין מן הקשים שבמקצועות החופשיים. עורך הדין, בניגוד לבעלי מקצוע אחרים, נאלץ להתמודד  בד בבד במיני חזיתות רבות כנגד יריבים רבים. עורך הדין מקבל לידיו תיק לייצוג בביהמ"ש, מגיש תביעה ומייד עומד מולו "האוייב" הראשון: הצד שכנגד. זה, סבור לעיתים תכופות שעורך הדין, ולא יריבו במשפט, הוא האשם האמיתי בסכסוך בינו לצד שכנגד (אם בינו לבין שותפו לשעבר או בינו לבין בת זוגתו וכו'...)

אותו צד שכנגד  אץ לו רץ לו ושוכר שירותיו של עו"ד נמרץ ומטיל עליו את תפקידו - "להיות גלדיאטור" -  ולהלחם ב"אויבו" הגדול, ב"כ הצד שכנגד. והנה מתגלה לעורך הדין אוייב נוסף: ב"כ הצד שכנגד, אשר לעיתים נאלץ לפעול בצורה שהותוותה לו.

בהגיעו לבית המשפט, לעיתים, מוצא עצמו עורך הדין בחזית נוספת מול בית משפט. חובתו לפעול כ - Officer Of The Court , בנוסף לחובת האמון והמסירות ללקוח, מביא אותו לעיתים,  למצער, לקבל הערות ואף להגיע לעימותים עם בית המשפט אשר לא פעם נגרמים כתוצאה מעומס העבודה המוטל על בית המשפט. לאחר כל אלו, ומבלי שיוכל עורך הדין לנוח על זרי דפנה, מוצא שוב את עצמו בחזית נוספת, הפעם "בתוך ביתו", מול לקוחו, המסרב לשלם שכר טרחה שסוכם עליו ואף מטיח בעורך הדין האשמות והטחות שלעיתים מגיעות לועדת האתיקה של הלשכה ולפעמים אף לבית המשפט. אכן, מקצוע קשה מקצוע עריכת הדין." [ת"ק (ת"א) 4069/05 בראז ראול נ' עו"ד גרון פנחס].

נראה לי שדברים אלו ניתן ליישמם גם במקרה הנוכחי.

רקע:

הדס רוטשטיין (להלן: " התובעת") הגישה תביעה כנגד עו"ד יעקוב ישראלי (להלן: " הנתבע") לאור טענתה כי בעת ייצוגה בהליכים שונים חושב שכר טרחתו של הנתבע "במסלול שעות" וזאת מבלי לידע את התובעת ומבלי לקבל את הסכמתה לכך.

ביום 17/09/03 רכשה התובעת דירה בפרויקט גני המכללה באריאל בתמורה לסך של 348,305 ש"ח. לשם הרכישה לוותה התובעת יחד עם אמה הלוואה מבנק לאומי למשכנתאות. בניית הפרויקט לא יצאה אל הפועל עקב משבר בשוק הנדל"ן והתובעת נותרה ללא בית וללא הכסף אשר הועבר מהבנק אל חברת הבניה, והיא מחוייבת להחזיר את ההלוואה לבנק גם ללא קבלת הנכס.

בראשית שנת 2004 פנתה התובעת לנתבע על מנת שייצגה בעניין. מאחר ומכתביו של הנתבע לא נשאו פרי הגיש ביום 02/08/04 המרצת פתיחה (ה"פ 1058/04) בו נתבקש בית המשפט המחוזי להורות על ביטול הסכם המכר והשבת הסכומים ששולמו בגינו בצירוף הצמדה וריבית כדין.

ביום 03/11/04 אישרה כב' השופטת הילה גרסטל את הסכם הפשרה שהושג בין הצדדים אשר קבע כי החברה תשיב לתובעת סך של 397,961.58 ש"ח בצירוף שכ"ט עו"ד בסך 20,000 ש"ח.

הסכומים הנ"ל לא שולמו. התובעת פנתה באמצעות הנתבע ללשכת ההוצאה לפועל לגבית הסכום הפסוק. במקביל החל הבנק בחודש 07/04 לפעול נגד התובעת בשל אי עמידה בתנאי ההלוואה. משכך הגיש הנתבע בקשה להשהיית ההליכים בהוצאה לפועל אולם בקשתו זו נדחתה על ידי ראש ההוצל"פ.

ביום 28/02/05 פנה עו"ד תגר מטעם חב' לדנקו ישראל (לורם) (להלן: " החברה") לבנק בהודעה כי החברה מעוניינת לשלם לבנק את מלוא חובה של התובעת. בנוסף, העבירה החברה לידי התובעת סך של 131,167 ש"ח באמצעות 14 המחאות.

הנתבע נהג לנכות את שכר טרחתו מן ההמחאות אשר התקבלו. התובעת מלינה על כך כי בין הצדדים לא נחתם כל הסכם שכר טרחה וכן לא סוכם דבר בע"פ. בגין הטיפול בתיק ההוצל"פ חויבה התובעת בשכ"ט א'+ שכ"ט ב'  על ידי הנתבע בסך של 40,688 ש"ח. בגין הטיפול המשפטי הנוסף המהווה את גדר המחלוקת בין הצדדים חויבה הנתבעת בסך של 46,820 ש"ח.

התובעת מלינה על העובדה כי הנתבע לא נהג לדווח באופן שוטף ובצורה מפורטת על שעות עבודתו. משכך פנתה התובעת בדרישה לקבל פירוט שעות (צורף כנספח יב' לכתב התביעה).

לגישת התובעת עיון בדו"ח מעלה כי הופקדו סך של 121,296 ש"ח דבר אשר סותר את נספח י' לכתב התביעה אשר ממנו עולה כי החברה העבירה סך של 131,167 ש"ח. נוסף על כך מלינה התובעת כי לא קיימת הפרדה ברורה בין חיובי התובעת ובין חיובים שונים ע"ש הוריה אשר היו מיוצגים אף הם על ידי הנתבע וכן חיוב בגין חוזה שכירות בסך 491.48 ש"ח אשר לגישתה אין בינו ובין ההליכים אשר נוהלו בעבורה כל קשר.

התובעת מלינה על אופן חישוב שכר הטרחה וכן על כך כי לא עודכנה באשר לגובה ההמחאות אשר התקבלו מהחברה משכך הגישה הנתבעת תביעה להחזר סך של 30,000 ש"ח אשר לגישתה נגבו ביתר.

הנתבע מודה כי התובעת אכן חויבה בגין שכר הטרחה מעבר לתיק ההוצאה לפועל בהתאם למסלול שעות, כפי שהדבר מקובל במשרדו ודווח לתובעת. בעבור תיק ההוצל"פ חויבה התובעת בהתאם לשכר טרחה פסוק כפי שנקבע בלשכת ההוצאה לפועל. הנתבע נהג מידי תקופה לשגר חשבון מפורט בדבר פעילויותיו בפירוט המועדים, סוג הטיפול התעריף והסכום.

במשך למעלה משנתיים נשלחו לתובעת חשבוניות ותשלומים והתובעת לא התלוננה ולו פעם אחת על התעריף או על העדר מידע. יתרה מכך מביע הנתבע תמיהה הכיצד נקבע סכום התביעה בגובה 30,000 ש"ח אשר לא קיים כל פירוט בגינו.

לגישת הנתבע הבהיר שבחודש 01/04 פנו הוריה של התובעת בבקשה לחלצה מהסתבכות כלכלית ומשפטית חמורה אליה נקלעה התובעת לאור התקשרותה עם החברה. מחד הייתה קשורה התובעת בחוזה עם החברה לה שילמה 90% מערך הדירה ומנגד הייתה קשורה בחוזה הלוואה עם הבנק.